משנת ארץ ישראל על משנה חולין ג׳:ג׳:א׳-ו׳

3 מטריפות בהמה המשנה עוברת לדון בטריפות העוף. הרשימה דומה לזו של משנה א, אך מותאמת לעוף. ברור מהטבלה שאין רשימתנו מלאה וחסרה בה התייחסות ללב, לכליות, לקיבה וכו'. התלמוד הבבלי מניח בפשטות של הסעיפים בבהמה חלים על העוף "אנא מתניתין ידענא. בהמה שנחתכו רגליה; מן הארכובה ולמטה - כשרה, מן הארכובה ולמעלה - פסולה וכן שניטל צומת הגידין, ואמר רב עלה: וכן בעוף" בבלי, נז ע"א. כמובן שניתן לצמצם את ההשוואה רק לעניין 'צומת הגידים' שרק פסול זה חל בעוף. המימרא של רב שנויה שם במחלוקת שהיקפה מחייב בירור. אבל לעניין אחר "העיד נתן בר שילא רב טבחיא דציפורי לפני רבי, על שני בני מעים היוצאין מן הבהמה כאחד שהיא טרפה, וכנגדן בעוף – כשרה" בבלי, נח ע"ב. אם כן עליות הפסול בבהמה אינן חלות אוטומטית על העוף. בהלכות טריפות של בני ארץ ישראל עולה שגם המחבר שם סבור שפסול בהמה חל גם על עוף. אם כי גם שם ניתן לפרש שההשוואה חלה רק לעניין פסול צומת הגידים.

4 מבחינת המשנה, אם אכן כל, עילות הטריפות המנויים במשנה א', חלים גם על עופות, מדוע צריך היה המחבר לחזור על "נקובת וושט, פסוקת גרגרת" הרי אלו כבר מופיעים. ואם חזר על הרשימה של עילות הטריפה בבהמה, מדוע לא חזר על כולם. ומצד שני המשנה שלנו מונה את העוף שנשרף. האם יעלה על הדעת שבהמה שנשרפה ונחמרו בני מעיה..." כשירה? דומה שהמשנה איננה נוקטת עמדה בעניין. שתי הרשימות טריפות בהמה וטריפות עוף אינן משלימות זו את זו משום שיש כפילויות וגם אינן מנוגדות זו לזו. אלא הן שתי רשימות שונות, שנערכו ביד שונה. והראיה שמשנה א' מדברת על בהמה שנפלה, ומשנה ג' על עוף שטרפו בכותל. אלו אותם מקרים, ואותן הלכות פחות או יותר אך הניסוח שונה. המשותף להן ששתיהן אינן מלאות חסר למשל דין כליה המופיע בתלמוד הבבלי ו'בהלכות טריפות'. שתי הרשימות אינן מלאות והן בבחינת תנא ושייר. ובלשון הירושלמי לעניינים אחרים "לית כללוי דרבי כללין" כלומר הרשימה חסרה, וזו תופעה רגילה במשניות. ברוב המקרים הללו הבבלי מתקשה לקבל שהרשימה חסרה, וכך גם אצלנו הוא קובע שבמשנה שמונה עשרה מקרים ותו לא לפחות לפי מי שנקב במספר זה – בבלי מב ע"א. גם במקרה שלנו וגם באחרים מציע הבבלי את ההסבר של 'תנא ושייר". אך אם יש לו הסבר טוב יותר הוא מציע אותו.

5 בתוספתא הסעיפים של טריפות העוף, וטריפות הבהמה שנויים זה אחר זה. ברוב המקרים הללו

6 רשימת הטריפות בבהמה ובעוף

7 לפי כתב-יד קופמן

8 אילו טרפות בעוף נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת – כמו בבהמה, היכתה חולדה על ראשה מקום שהיא עושה אותה טריפות – הכוונה למקום שבו ניקב קרום המוח, אך כמו בסוף משנה א דרסה זאב אין כאן תיאור של הפגיעה הממשית ניקב הקרום אלא של הנסיבות שגרמו לפגיעה. ניקב הקורקבן – גם לבהמה קורקבן, ואין אליו התייחסות במשניות הקודמות. התיאור במשנה מעגלי, הוא ברור רק למי שמכיר את הלכות טריפות ויודע מה עושה טריפה. אולי זה סימן למערכת הלכתית המוכרת לציבור, והמשנה צריכה רק לסדר את סימני הטריפות בסדר הגיוני. ניקבו הדקין – המעי הדק, נפלה לאור ונחמרו בני מעיה – לפנינו צירוף של נסיבות המקרה ושל המצב כפי שמתברר לאחר הבדיקה. התרנגולת נפלה לאש ונכוותה. הבעלים שחטו אותה כמסוכנת, ועתה יש לבדוק האם היה לה סיכוי לחיות לאחר השרפה. מבחינה משפטית די בביקורת לאחר השחיטה, אך כפי שראינו לעיל אכן לעתים המשנה מסתפקת בהגדרת נסיבות המקרה, ועוף שאירע לו כך אין להתחיל ולשחטו למלקו. אם ירוקין פסולה – ירוק הוא צבע כהה המעיד על שרפה, ואם אדומין כשירה – אדום מעיד על כווייה בעלת סיכוי להתרפא. דרסה – זאב או שועל, וטרפה – דחפה אותה בהמה, לכותל או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת אם שהת מעת לעת ושחטה כשירה – לפי תפיסה זו אין בודקים את הבהמה לאחר השחיטה אלא מעריכים את מצבה לפי הצורה שבה נפגעה, ואם שרדה יממה הרי היא כשרה בכל מצב. תפיסה זו הבאנו בשם הברייתא לעיל על בהמה: "נפלה מן הגג ונתרסקו איבריה, אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה, אם עמדה מיד בין כך ובין כך כשרה" תוס', פ"ג ה"ד, עמ' 504. הלכה זו מצויה בהלכות טריפות של בני ארץ ישראל פ"ה ה"א.